"הַכִּירוּ אֶת הָאַרְיֵה
שֶׁיָּדַע שֶׁהוּא אַרְיֵה
הוּא גָּר לְיַד יַעַר, בְּשָׂדוֹת רְחָבִים,
אֶת רֹב יוֹמוֹ הֶעֱבִיר בִּמְנוּחָה,
בֵּין עֵשֶׂב לַשָּׁמַיִם כְּחֻלִּים."

הַשּׁוּעָל צִחְקֵק וְאָמַר: "אֲתָה אַרְיֵה? מָה פִּתְאוֹם?! אַתָּה בִּכְלָל שׁוּעָל!"
וְהוֹסִיף: "מָה קָרָה לְךָ? אַתָּה נִרְאֶה מְבֻלְבָּל..."
צִחֵק לוֹ בְּקוֹל רָם וּמִיָּד הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ,
מַשְׁאִיר אֶת הָאַרְיֵה לְבַד, עִם עַצְמוֹ.

"אוּלַי אֲנִי הַמְּבֻלְבָּל? אוּלַי אֲנִי זֶה שֶׁטּוֹעֶה?
אוּלַי כֻּלָּם צוֹדְקִים, וְזֶה לֹא קָרָה בְּמִקְרֶה?
הֲרֵי כְּבָר שְׁתֵּי חַיּוֹת שֶׁפָּגַשְׁתִּי לֹא הִכִּירוּ אוֹתִי,
וְלֹא רָאוּ שֶׁאֲנִי הָאַרְיֵה הֶחָזָק וְהָאֲמִתִּי!"

"תֵּן לָאוֹר שֶׁבְּךָ לְהָאִיר לְךָ כָּל יוֹם,
תֵּן לָאַהֲבָה שֶׁבְּלִבְּךָ לְהַדְרִיךְ אוֹתְךָ בכָּל מָקוֹם.
אֱהֹב אֶת עַצְמְךָ, אֱהֹב אֶת הָאַרְיֵה הָאֲמִתִּי,
אַתָּה מְיֻחָד וְיָפֶה, אַתָּה מַמָּשׁ עָצְמָתִי!"